ניו קופל בע"מ נ' לוי

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגמרו לרכבה של התובעת נהוג בידי עד התביעה מר בוריס קרביץ באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב הנתב שעה שרכב על אופניו בשולי הכביש .

על פי כתב התביעה נטען כי בתאריך התאונה נהג עד התביעה את רכב התובעת בכביש באזור בר גיורא , בעליה, ,כביש דו סטרי , נתיב אחד לכל כיוון , הנתבע אשר רכב על אופניים בשולי הכביש, סטה שמאלה לכיוון נתיב הנסיעה של עד התביעה ופגע ברכב התובעת בצד הימני של הרכב, לכיוון החלק הקדמי .

הנתבע בעדותו בפני אישר כי הוא רכב ביחד עם קבוצה של כ 20 רוכבים אשר רכבו בטור , רוכב אחרי רוכב, כאשר יש מרחק מסוים בין כל רוכב לרוכב, וכי בשעה שהיה בעליה ונאלץ להשקיע מאמץ בהנעת האופניים קדימה , ביצע פעולה של "זיגזג" . תוך כדי כך הרגיש כי נפגע בגב, נפל ונחבל.

עד התביעה טען כי ראה את שורת הרוכבים כבר לפני שהגיע לנתבע , וכי כשראה אותם סטה עם רכבו מעט שמאלה , אך לא עבר לנתיב הנגדי מפאת החשש להתנגשות ברכבים הנוסעים ממול, וכי לאחר שעבר מספר רוכבים ללא פגע, סטה הנתבע לכיוון שלו פגע בדופן ימין של הרכב, ובעיקר במראה.

הנתבע הסביר מה היא פעולת "זיגזג" במובן רוכבי אופניים ואמר כי כאשר רוכבים בעליה , אזי יש להפעיל מאמץ מוגבר על האופניים כדי להמשיך לנוע קדימה, הדבר כרוך בעמידה ממש על הדוושות כדי שכל משקל הגף יפעיל את הדוושה, במצב זה של עמידה על הדוושה, ועל מנת לשמור על שווי משקל, האופנים נוטים פעם ימינה ופעם שמאלה. לשאלתי השיב כי טווח הנטייה של האופניים ימינה ושמאלה, 20-30 סמ' לכל כיוון .

עקרונית למעשה אין הנתבע מכחיש כי במהלך פעולת הזיגזג, האופניים שלו נטו ימינה ושמלאה ברוחב של 20-30 סמ' לכל צד.

הנתבע אינו יכול להעיד על התנהלות והתנהגות עד התביעה שכן הוא לא ראה אותו , ורק חש את הפגיעה בגב שלו , וטוען כי נשברה לו חוליה . הנתבע אינו יכול להכחיש כי עד התביעה אכן נסע בצד השמאלי של נתיב הנסיעה שלו .

רוחב רכב ממוצע פרטי הוא בערך 1.6 מטר . רוחב נתיב סביר הוא 3 מטר. אילו עד התביעה נסע כאשר גלגלו השמאלי נמצא ממש צמוד לקו המפריד בין הנתיבים אזי דופן ימין שלו מרוחק מהקו המפריד בין השוליים לנתיב הוא בערך 1.4 מטר.

הנתבע מעיד כי בצד ימין של כיוון רכיבתו יש שוליים צרים. על פי התמונה שהוגשה אכן מדובר בשוליים צרים, ומותר להניח כי הנתבע לא שמר על רכיבה בתוך השוליים ממש , אלא בתוך הצד הימני של נתיב הנסיעה .

רכבה של התובעת נפגע בצד ימין ולא בחזית , כיוון הפגיעה אם כן בא מן הצד , דבר המוביל למסקנה כי אכן הנתבע הוא אשר סטה שמאלה לכיוון רכב התובעת שעה שזה עמד לחלוף משמאלו .

עד התביעה מעיד כי ראה את קבוצת הרוכבים לפני התאונה , עבר מספר רוכבים לפני שנפגע . הנתבע מצידו מאשר כי המדובר בקבוצה של 20 רוכבים, כאשר בין כל רוכב ורוכב מרחק מסוים. כך שיש בכך משום תמיכה לגרסת עד התביעה כי זה ראה את שורת הרוכבים. כמו כן הנתבע לא הכחיש כי הוא היא באמצע השיירה, כך שעד התביעה עבר חלף משמאלם של לא פחות מ 8-9 רוכבים עד שנפגע . הוא לא פגע באף אחד מן הרוכבים ולא נפגע על ידו. ללמדך כי רק הנתב הוא אשר סטה שמאלה ופגע ברכב התובעת.

על סמך מכלול הראיות, אינני משוכנע כי הנתבע סטה למרחק של 1.4 מטר, לרוחב נתיב הנסיעה של עד התביעה , ומשום כך אינני משוכנע כי עד התביעה אכן נסע כאשר גלגליו השמאליים נושקים לקו ההפרדה בין הנתיבים.

סבור אני כי אילו עד התביעה התרחק מעט יותר לכיוון אמצע הכביש, גם סטיה קלה מצד הנתבע לא היתה מביאה אותו למגע עם הרכב.

אילו שמר הנתבע על רכיבה בצד ימין של הכביש או , כמתחייב , בתוך השוליים , לא היתה מתרחשת תאונה .

בנסיבות אלו עיקר האחריות לאירוע התאונה על שכמו של הנתבע. ואולם יש בצידו של עד התביעה משום רשלנות תורמת לאירוע התאונה , אותה אני מעירך ב 25 %.

בגלל שביתת המזכירות, אין בפני תיק הנייר של התביעה , ואינני יודע מה סכום הנזק הנתבע , לכן אחייב את הנתבע באחוזים מהנזק כפי חלקו באחריות.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום המהווה75 % מסכום הנזק המוכח ע"י חוות הדעת של השמאי בתוספת שכר טרחת השמאי, בתוספת הצמדה וריבית מתאריך חוות הדעת של השמאי, אגרת משפט כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה , שכר בטלת עד התביעה בסכום של 200 ₪ כן שכ"ט עוד בשיעור של 10% ( מינימום 750 ₪ ) בתוספת מע"מ כדין

ניתן היום, כ"ו תמוז תש"ע, 08 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: